יש מגמה חדשה באולמות התצוגה בקופנהגן. לא עוד חנות גדולה שבה מוצגים הרהיטים במרחב, אלה בניין מגורים, מה שקרוי town house, שהופך להיות הבית של המותג. זאת אומרת- כל אחד מחדרי הבית מסודר לו היה חדר בבית אמתי, שמרוהט במוצרי המותג ומתיימר לתת למבקר חווית משתמש ביתית. בחלק מהמקרים מדובר בקומה אחת ובה כמה חדרים (כמו ferm living שאציג בימים הקרובים), ובאחרים מדובר בבניין שלם במרכז העיר ובתצוגה שמתפרשת על פני מספר קומות. כזה הוא הבית החדש של tradition&, שנחנך במהלך 3days of design. שונה כל כך מהאולם התעשייתי הענק והמדהים שבו שהו בשנתיים האחרונות ושנאלצו לפנות (כמתוכנן) עקב הפיכתו של האזור התעשייתי לשעבר לשכונת מגורים חדשה. ועדיין גם המקום החדש יפה. באופן אחר, בורגני ומיושב יותר. בקומת הקרקע חצר פנימי

ארבעת הימים בקופנהגן היו חלום. כמו תמיד. אבל בנוסף לתכנית המלאה והמעניינת (שהפעם יצאה גם מגבולות קופנהגן אל כפרים ועיירות סמוכות) גם מזג האוויר היה נהדר, שמשי ולא חם מידי (בניגוד למילנו בחודש שעבר). היינו בהרבה מקומות מוכרים, שתמיד נחמד לחזור ולהתעדכן בחידושים העונתיים שלהם, בכמה מותגים (ferm living, &tradition) שעברו למשכנים חדשים, מרשימים לא פחות מהקולקציות המוצגות בהם. וכמובן כל שנה יש סטודיוס ומותגים חדשים להכיר. אחד מהם, לא כלכך חדש אבל פעם ראשונה שביקרתי, הוא אולם התצוגה של Oliver Gustav. בעבר כתבתי כאן על הדירה שלו, ועכשיו זה היה השלמת מעגל להבין בדיוק את האופי המאוד ברור ואינדיוידואלי של האוסף שלו. בבניין עתיק באחת מהשכונות השקטות במרכז העיר, יחסית, הסטודיו/ אולם תצוגה שלו מתפרס על פ

כשהחום בחוץ בלתי נסבל (כמו היום וחמשת החודשים הקרובים) מתבקש רק להישאר במזגן עד שכל זה יעבור, או לנסוע לקופנהגן, להתקרר קצת ולהתעדכן. עד הנסיעה יש עוד כמה ימים וחג אחד שאני אוהבת במיוחד (בכל זאת קיבוצניקית). בינתיים אפשר לחלום על המקום היפה הזה, בפאלמה דה מיורקה, שמשלב עיצוב סקנדינבי עכשווי עם סגנון מקומי, באופן פשוט ונעים. הבית הישן, עם התקרה המשופעת וחלונות העץ הקטנים שופץ ע"י מעצבת שבדית, כבית קייץ. אני אוהבת את החיבורים שהיא עשתה בין החומרים הטבעיים והגוונים החוליים השולטים, שמתאימים למקום, לבין התוספות הנורדיות "שהביאה מהבית", ומכניסות ניצוץ של אלגנטיות. נראה ששני הסגנונות מתחברים כאן אחד לשני בקלות והאווירה הכללית היא של בית קייץ מעוצב אבל לא מתאמץ (חוץ מהמפגש המשעשע בין הקמין למזגן).

הרבה קוראים פונים אלי באופן אישי לשאול איפה אפשר להשיג בארץ את כל הדברים (הנפלאים) האלו שאני כותבת עליהם בבלוג. אז פעם הייתי צריכה לומר שקצת קשה... אבל לאחרונה אני שמחה לספר שזה נהיה יותר ויותר אפשרי. ושאפילו ניתן למצוא גם מותגים קצת יותר אפשריים מבחינת המחיר (למרות שעוד יש לאן לשאוף בתחום הזה) והכי חשוב בעיני... מעצבים צעירים יותר ומותגים ידועים פחות, כאלה שעוד לא רואים בכל סט צילומי סטיילינג. את כל החדשות האחרונות, שנוחתות פה ממש בימים אלו ריכזנו בכתבה אחת ב- Xnet, ואני מזמינה אתכם לקרוא ולהתעדכן. I TOP I

שיחה שהיתה לי לאחרונה על עיצוב סקנדינבי קלסי ועכשווי גרמה לי לשינוי קטן בזווית ההסתכלות על הדברים. אנחנו מוצפים היום במידע על עיצוב סקנדינבי עכשווי, צעיר ופורץ גבולות גיאוגרפים ופחות מתעכבים על קלסיקות סקנדינביות שהגיעו כבר לחגוג חמישים ושישים עשורים. והרי משם הכל התחיל, זה הבסיס וזו המורשת. אז החלטתי לחזור לשם קצת, לפתוח יותר את העיניים ואת הלב לפריטים וותיקים, שישארו רלבנטיים וימשיכו להמכר גם אחרי שמגמות עכשוויות כאלו ואחרות יחלפו להן. והיום אני רוצה להציג אחד כזה. חברת Fredericia הדנית השיקה לאחרונה מהדורה חדשה לכיסא המפורסם The Spanish Chair, של המעצב הדני Børge Mogensen, אחד מאותם אבות מייסדים. את-Spanish Chair עיצב מורגן ב- 1958, ועוד לפניו ב-1950 עיצב כיסא נוסף בסדרה- The Hunting Cha

עד כמה אפשר ללכת על חלל כהה, בלי שיראה חשוך וכבד מידי. זו שאלה שדנו בה השבוע במשרד בהקשר לפרויקט מסוים. והנה הבית הזה של הקרמיקאית האיטלקייה Doriana de Petris, נותן תשובה בהחלט משכנעת. אפשר ללכת עם זה רחוק, אבל גם לדאוג שיהיו, במקביל, חללים בהירים מספיק על מנת לתת את האופציה האחרת וכדי לייצר מעברים דרמטיים יותר. הדירה של Doriana de Petris נמצאת בבניין מהמאה ה-15במרכז העתיק של העיר Como, ומשמשת אותה כסטודיו לעבודה, תצוגה ומפגשים חברתיים. בעוד המטבח הכהה מייצר ביתיות חמימה שמתאימה לדעתי לימים חורפיים וקרירים, החלקים האחרים של הבית בהירים ומלאי אור, וכך נוצרת אווירה שונה בכל אזור והרגשה שכל חדר הוא עולם בפני עצמו. בראיון שנתנה לעיתון הדני bo bedre היא מספרת שחיברה כאן בין עיצוב איטלקי לעיצוב

סיכום אחרון וחביב עלי במיוחד על מילנו 2018. כשמגיעים פעם ראשונה לתערוכת הרהיטים ושבוע העיצוב במילנו השפע יכול קצת לסחרר, בעיקר אם רגילים לתערוכות בוטיק סקנדינביות, כמו אלו שאני נוהגת לבקר בהן, אבל בסופו של השבוע אני יכולה להכריז על התמכרות חדשה. ולמרות העושר החדש שנחשפתי אליו, יסלחו לי האיטלקים, אבל הבחירה שלי היא עדיין שתי תערוכת של חברות דניות, GUBI ו- HAY שבחרו להציג את הקולקציות שלהן בתוך ארמונות איטלקיים מפוארים, מה שיצר ניגודיות מרשימה בין הסגנון הסקנדינבי, המאופק של GUBI והצעיר של HAY, לבין הפאר האיטלקי המתפרץ, שהאיר את הרהיטים באור שונה לגמרי מן המקובל באולמות התצוגה הסטריליים. HAY שנחשבת למייצגת של הזרם הסקנדינבי הצעיר, הרחיבה בשנים האחרונות את אוסף הריהוט שלה עם שתי סדרות של מוצרי

האביב כאן ותודה לאל הוא החליט להאריך קצת את שהותו השנה, לשם שינוי, וכל יום נוסף הוא מבורך וזו סיבה מספיק טובה כדי לחגוג את העונה הזו עם כמה חדשות מרעננות. By Lassen הדנית- מרחיבה את סדרת ה- Kubus עם האגרטל Lolo, וחוגגים בהזדמנות זו גם 10 שנים להיווסדו מחדש של המותג המשפחתי, שהוקם לראשונה ע"י סב המשפחה אי שם בשנות ה-60 של המאה הקודמת. האגרטל מגיע בלבן ובשחור וכמו שאר החברים לסדרה מצטיין באותו DNA מעודן ועבודת מלאכה מקומית שנעשית כולה בדנמרק. FRAMA- אהובתי, משיקה שרפרף חדש, Adam Stool, בעל מושב עץ עגול על גבי בסיס ברזל דקיק (עד היום היה קיים רק במרובע), וכיסא - Triangolo Chair, שעוצב ב-1989 ע"י האדריכל Per Holland Bastrup, ומיוצר היום במהדורה מוגבלת וחתומה. אפשר לומר שהכיסא החדש מתיישב היטב עם

קולקציית הקפסולה INDUSTRIELL של Piet Hein Eek לאיקאה הושקה לאחרונה, והיא אחת מ-11 קולקציות קפסולה של מעצבים בעלי שם שמתוכננות לשנת 2018. בעוד הענקית השבדית מבוססת על ייצור סדרתי המוני, המעצב ההולנדי נודע בשל גישתו "הירוקה" והשימוש בחומרים ממוחזרים כחומרי יסוד לעיצובים שלו. שני קצוות בהחלט רחוקים זה מזה. החיבור המסקרן הזה הוליד תהליך עבודה משותף שבו חומרים טבעיים הובילו את הדרך, ובמפעלי החברה נדרשה גישה חדשה לגמרי על מנת לעבוד באופן שישלים עם זהותו הייחודית והלא מושלמת של כל פריט ופריט, ולא יעלים ויסתיר פגמים ועם זאת עדיין העסק יהיה משתלם מבחינת מחיר וכמות מסחרית. התוצאה היא אוסף של מוצרים, שמתרכזים בעיקר סביב פינת האוכל, בהתאם לתמה השנית של איקאה: make room for life: שולחן וכיסאות בגימורי